פסק-דין בתיק ת"צ 1125-08

1.         לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה שהוגשה במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: " בקשת האישור" ו" התובענה", בהתאמה), בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות" או " החוק").

הצדדים ובקשת האישור

2.         המשיבה, רקיט בנקיזר (ניר איסט) בע"מ (להלן: " בנקיזר"), היא חברה פרטית המייבאת ומשווקת מוצר בשם Air Wick  - הוא מבשם אוויר חשמלי (להלן: " המוצר"). מוצר זה נמכר בחנויות בין בערכות ("סטים") המכילות את מכשיר מבשם האוויר המתחבר לשקע חשמלי בצירוף בקבוק מילוי של נוזל הריח, והן כמילוי ("רפיל") הכולל את בקבוק נוזל הריח בלבד.

            המבקשת, גב' ענבל גוילי (להלן: " המבקשת"), היא צרכנית של המוצר.

3.         ביום 30/1/08 הגישה המבקשת את התובענה נגד בנקיזר, שאליה צורפה בקשת האישור אשר תוקנה ביום 16/3/10. לטענת המבקשת היא רכשה את המוצר בהסתמך על המצג שעל גבי אריזת המוצר שלפיו המוצר מפיץ ריח למשך 80 ימים, ונתבדתה כאשר בפועל נתגלה כי משך פעולת הפצת הריח קצר מן המובטח ובאופן משמעותי. משכך, נטען בבקשת האישור כי בנקיזר מטעה את ציבור הצרכנים של המוצר, בהציגה מצג שווא בכיתוב שעל גבי אריזתו - שלפיו משך פעולת הפצת הריח על ידי המוצר הוא 80 ימים. זאת שעה שבחזית ובגב אריזת המוצר כתוב בכיתוב מודגש "80 יום", ואילו הלכה למעשה זמן הפעולה קצר כאמור בהרבה. להשלמת התמונה ציינה המבקשת כי לצד הכיתוב "80 יום" מופיע הסימן "*", ובגב האריזה ובאותיות קטנות ולא מודגשות נכתב "*עד 80 ימים - מבוסס על 15 שעות פעולה ביום בעוצמה 1, לבקבוק מילוי אירוויק/הייז חשמלי". בבקשת האישור נסמכת המבקשת על ממצאי בדיקות שנערכו על ידי מומחה מטעמה שאת חוות דעתו צירפה לבקשה. היא עותרת לייצג בתובענה ייצוגית נגד בנקיזר את כל מי שרכש את המוצר בישראל במהלך 7 השנים שקדמו למועד הגשת התובענה ובקשת האישור. עילת התביעה הנטענת בבקשת האישור היא הטעיית הצרכן בניגוד לאמור בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן: " חוק הגנת הצרכן").

            עוד נטען על ידי המבקשת, כי בשל הטעייתה כאמור נגרם לה נזק כספי בשיעור יחסי ממחיר המוצר, כיחס שבין משך פועלו לעומת פרק הזמן של 80 יום כמצג של אריזת המוצר. בהתאם ועל יסוד נתונים סטטיסטיים, בבקשת האישור המבקשת העריכה את הנזק לקבוצה כולה, על דרך האומדנה, בסכום של 10,757,347 ש"ח.

4.         ביום 11/6/08 הוגשה תגובתה של בנקיזר לבקשת האישור, וזו תוקנה ביום 18/7/10. בתגובה, שנתמכה בחוות דעת מומחים, נטען על ידי בנקיזר כי לא ביצעה כל פעולה שהיה בה כדי להטעות את ציבור צרכני המוצר ובכללם המבקשת. בין היתר נטען על ידה, כי שיטת הבדיקה של המבקשת והמומחה מטעמה באשר למשך פועלו של המוצר אינה שיטה מקובלת והיא שגויה. זאת שעה שהמבקשת בחרה לבדוק את משך זמן התאיידות הנוזל במוצר, בעוד אשר המוצר ממשיך להפיץ ריח למשך זמן משמעותי גם לאחר שהנוזל מתנדף.

            עוד נטען על ידי בנקיזר, כי בקשת האישור אינה עונה על דרישת הוראת סעיף 8(א) לחוק, באשר לקיומן של שאלות מהותיות המשותפות לכל חברי הקבוצה. בהקשר זה נטען כי הקבוצה מוגדרת בבקשת האישור באופן סתמי וכללי, וכי בשום מקרה לא ניתן לייחס לכל אחד מחברי הקבוצה הטעייה בכוח. עוד היא טוענת כי יש גם קטגוריה לא מבוטלת של קונים שרכשו את המוצר שלא לשימוש אישי, ביתי או משפחתי - ומשכך הם אינם עונים להגדרת "צרכן" שבסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן.

            בנקיזר אף כופרת בגרימתו של נזק כלשהו למבקשת ולקבוצה, ומכל מקום לטענתה שיטת חישוב הנזק שבו נקטה המבקשת לוקה בכשלים חמורים. בנקיזר מוסיפה וטוענת כי בנסיבות המתוארות בבקשת האישור - הנזק הנטען, ככל שזה נגרם לחברי הקבוצה, אינו יכול להיות אחיד; ומכאן, שהקבוצה כהגדרתה של המבקשת אינה הומוגנית וכבר בשל כך אין התובענה ראויה להתברר כייצוגית.

5.         לנוכח הסיכויים והסיכונים שסברתי שכרוכים בבירור בקשת האישור, שבהם שיתפתי את הצדדים, מצאתי לראוי ונכון להציע להם להידבר ביניהם. בעקבות כך, אמנם הגיעו הצדדים להסכמות וביום 29/12/10 הגישו לבית המשפט בקשה משותפת לאישור הסדר פשרה.

            בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 3/1/11 הערתי מספר הערות בנוגע להסדר המוצע.   משכך ניתנה לצדדים לבקשתם שהות להגיש בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן וזו הוגשה ביום 14/2/11. בדיון שנערך ביום 20/2/11 נדון הסכם זה ושבתי והערתי גם לגביו. ביום 6/3/11 הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן בשנית וביקשו את אישורו - היא הבקשה המונחת בפניי (להלן: " הסדר הפשרה" או " ההסדר").

עיקרי ההסדר המוצע

6.         על פי ההסדר המוצע, התובענה תאושר כייצוגית וההסדר יקבל תוקף של פסק דין. קבוצת התובעים תכלול את כל אותם צרכנים שרכשו את המוצר ממועד תחילת שיווקו בישראל על ידי בנקיזר בשנת 2002 ועד ליום 1/6/10 - שמאז משווק המוצר באריזה חדשה. זאת בעקבות החלטה שנתקבלה בתחילת שנת 2010 בחברת האם של בנקיזר לחדול מלציין על גבי אריזת המוצר את הכיתוב "80 יום *" ו"עד 80 ימים", ולא להתייחס כלל למשך התקופה בה המוצר מפיץ ריח. ואמנם החל מיום 1/6/10 משווק המוצר בישראל באריזתו החדשה - ומשכך הוסכם כי בנקיזר לא נדרשת עוד, בגדר הסדר הפשרה, לבצע שינוי באריזת המוצר.

            במסגרת ההסדר, בנקיזר תעניק לצרכנים של המוצר הטבה בשווי של 2,100,000 ש"ח. בהתאם לחישוב שהוצג בהסדר הפשרה - סכום זה משקף את הנזק המשוער, המוסכם על הצדדים לצרכי ההסדר, שנגרם לציבור הצרכנים של המוצר (להלן: " ההטבה הצרכנית").

            הטבה זו תיושם על דרך של מבצעים שתערוך בנקיזר ברשתות הקמעוניות, שיחלו בתוך 60 ימים מאת שפסק הדין המאשר את הסדר הפשרה יהפוך לחלוט (להלן: " המועד הקובע"). צרכן שירכוש יחידה אחת של המוצר במתכונת "רפיל", קרי: הבקבוק המכיל נוזל ריח, יקבל יחידה נוספת של "רפיל" זה ללא כל תמורה. בנקיזר תוכל לקבוע לפי שיקול דעתה את אורך תקופת כל מבצע במסגרת סדרת המבצעים, באופן שתישמר הפוגה בין מבצע למבצע, ובלבד שההטבה הצרכנית תינתן עד לתום 24 חודשים מתחילת המבצע הראשון, ושאורכו של כל מבצע יעמוד לפחות על חודש ימים בכפוף להסכמת הרשתות הקמעונאיות.

            במסגרת הסדר הפשרה המליצו הצדדים לבית המשפט לקבוע גמול למבקשת המייצגת בסך של 30,000 ש"ח ושכר טרחה לבאי כוחה בסך של 197,200 ש"ח (הכוללים מע"מ והחזר הוצאות שהמבקשת הוציאה בעין). 

            הצדדים סבורים כי אישורו של הסדר הפשרה אינו מצריך "בודק" כהגדרתו בחוק, בנסיבות המקרה; ומשכך הם מבקשים כי בית המשפט יאמץ את עמדתם בנדון בהתאם לסמכות הנתונה לו בסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

7.         לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה המוצע, לא ראיתי מקום לדחות על הסף את הבקשה לאישורו. משכך, הוריתי לצדדים לפרסם את דבר הגשת הבקשה ואת תוכנו של הסדר הפשרה בעיתון "ידיעות אחרונות" ובעיתון יומי נוסף - בהתאם לנוסח ההודעה לציבור שצורף לבקשה, אך בכפוף להערתי כי על הצדדים להוסיף להודעה סעיף שבו יפרטו את המלצתם בנוגע לגמול למבקשת ושכר הטרחה לבאי כוחה. כן הוריתי לצדדים לשלוח עותק מהבקשה והנספחים לה, מהסדר הפשרה המוצע ומכתבי הטענות בבקשת האישור - לידי היועץ המשפטי לממשלה, לממונה על הגנת הצרכן ולמנהל בתי המשפט. הצדדים נהגו בהתאם.

            בחלוף המועדים הקבועים לשם כך בסעיף 18(ד) לחוק, הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי אינו מוצא לנכון להתייצב בהליך זה; כמו כן לא התקבלה התנגדות מצד היועץ המשפטי לממשלה, מנהל בתי המשפט או כל גורם אחר - לאישור הסדר הפשרה, להמלצה בדבר הגמול למבקשת והשכר לבאי כוחה, או לבקשה להימנע ממינוי בודק. גם לא נתקבלה הודעה מאת מי מחברי הקבוצה כי אינו מעוניין להימנות עם הקבוצה לעניין הסדר הפשרה. על כן שבו הצדדים וביקשו כי בית המשפט יכריע בבקשתם לאישור הסדר הפשרה.